ב 17 לאוקטובר ימלאו ארבע שנים למותו של היוצר- מלחין, כותב, זמר, מעבד : עוזי חיטמן.
לכתו בטרם עת הותירה חלל עצום לצד שירים שהפכו לחלק מאיתנו.
את עוזי חיטמן יצא לי להכיר  בהופעות משותפות במסגרת ערבי שירה בציבור אותם הנחתי
ברחבי הארץ, אומנם לא היה קשר חברי אך תמיד חשתי קירבה בעיקר לשיריו שהפכו
לנחלת הכלל – ילדים, נוער ומבוגרים, יותר מכל בפגישות שמאחורי הקלעים הכרתי אדם
צנוע, ענב, פשוט ויפה נפש שאף פעם לא קיטר או התלונן, או התרברב,
אדם עם המון סבלנות ורצון לתת.
נזכר אני בערב  בתחילת שנות ה 90 בבית-ברל בו ארחתי את עוזי חיטמן, קצת אחרי הזכייה
בקדם אירוויזיון (לקראת רומא – שם זכה השיר במקום השלישי עם השיר "כאן נולדתי")
היה שיר שעוזי חיטמן כתב והלחין – (עוד טרם צאת ספרו) אותו למדתי ורשמתי מהאזנה ורציתי לודא שאכן
את מה שאני מנגן ושר אני עושה נכון, עם המון סובלנות הוא עבר איתי על כל שורה, העיר, תיקן
ויותר מכל החמיא וידע לפרגן.
במסגרת מפגשי שירה אותם אני מקיים בבתי ספר לצד ערבי שירה בציבור למבוגרים, מהמבחר העצום
של שירים, תמיד מוקדשת פינה קטנה וחמה לשיריו שנגעו בנושאים  כגון: יחסי אדם לחברו,
אהבה, אהבת הארץ – המולדת (נושא שכמעט לא קיים – לא נכתבים כמעט שירי אהבת הארץ) לצד שירי מחאה.
אהבתי והתחברתי ועדיין עם שיריו הים תיכוניים, שירים שכתב והלחין לשימי תבורי, לזוהר ארגוב
ולרבים אחרים. הפתיחות לשיתוף פעולה עם הג'אנר המזרחי בשנות ה 70 וה 80 מדברים בעד עצמם.
"לכל אחד" אותו כתב לשלומי שבת ולליאור נרקיס זכה ל"שיר השנה" בשנת 2000 במצעד הפיזמונים העברי ברשת ג'.
לצד היצירה למבוגרים, כתב והלחין שירים רבים לילדים שגדלו על שיריו.